אולי זה לא כל כך נעים להודות, אבל תהליך הגיוס הוא סיפור סיזיפי במלוא מובן המילה.

החלק הטוב? הוא נהדר: הרגע שבו יושבים בראיון ומבינים – זה האדם הנכון! הציפייה לשלוח פרחים למי שמתחיל מחר – רגעים קטנים, אבל קסומים. אבל… איך מגיעים לשם?

הפירסומים, השינויים בפירסומים, הסורסינג, מיליון קורות החיים הלא רלוונטיים שקראנו בדרך, הפניות החוזרות, התיאומים הבלתי נגמרים…

בסקר שערכנו לאחרונה, גילינו שהמשימה השנואה ביותר בתהליך גיוס היא תיאום זמני הראיונות (39.4% מהעונים), ואחריה מיון וסינון קורות חיים (29.6%).

הסקר הזה מדבר בעד עצמו, אבל מה שמעניין הוא בין השורות: הבעיה היא לא רק במשימות שאנחנו שונאים לעשות, אלא במה שאנחנו רוצים לעשות ולא מצליחים. לכל פעולה כזו יש מחיר – מחיר שנקרא "עלות אלטרנטיבית". במילים אחרות, מה הארגון הפסיד בזמן שבו דילגנו על מאות קורות חיים? הזמן הזה, שבו היינו יכולים להתמקד במועמדים הרלוונטיים ביותר, הלך לאיבוד בין משימות אדמיניסטרטיביות.

תחשבו על זה: היינו יכולים להקדיש שעות לשיחות עם מועמדים איכותיים, להכיר אותם באמת, ולבנות קשרים משמעותיים. במקום זה – התמודדנו עם עומס עצום של עבודה שחוזרת על עצמה, וגזלה זמן יקר.

אז אולי מערכת גיוס חכמה יכולה לפתור את הבעיה? גם אותה צריך להפעיל, להטמיע ולהתאים, ולא תמיד יש זמן או תקציב לזה. והשאלה הגדולה נשארת: איך מפצחים את קוד הגיוס?